דיקור עירוני ככלי להתחדשות עירונית - יאיר מילר, רותם סרי, איה רוזנוולד








אדר' יאיר מילר  I  אדר' רותם סרי  I  איה רוזנוולד

המרחב העירוני כפי שהוא נתפש כיום אינו מיקשה אחת מורכבת אלא אוסף של מערכות כשכבות שונות המקיימות קשרים ביניהן. אופי הקשר והרישות בין המערכות הוא הגורם המרכזי המשפיע על התהוות והתפתחות הרקמה העירונית.
עם התפתחות המרחבים העירוניים, מורכבותם וצפיפותם עולה, וכתוצאה מכך ההתערבות האדריכלית בהם מוגבלת. ניסיונות לבצע שינויים וחידושים משמעותיים ברקמה העירונית הקיימת נהפך לתהליך מסועף וממושך שמגביל במידה רבה את האפשרות של אזורים עירוניים להתחדש ולהתפתח.
אחת הגישות שנועדו להתמודדות עם מגבלות פיתוח מרחבים עירוניים קיימים היא הדיקור העירוני – גישה המתבססת על חיזוק הסביבה הקיימת והישענות על מערכות עירוניות קיימות, ויצירת מערכות מקומיות חדשות במידת הצורך, על מנת לעורר שינויים משמעותיים במרחב.
דיקור עירוני הוא מונח שנועד לתאר התערבות אדריכלית נקודתית המיועדת ליצור השפעה על המרקם העירוני מעבר להקשר המיידי שבו היא ממוקמת. המונח השאוב מתחום הרפואה האלטרנטיבית מתבסס על ההנחה שביצוע פעולות מסוימות מסוגל להשפיע ולעורר תהליכים החורגים מהמיקום או מאזור ההשפעה המיידי בו בוצעו.
בבסיס תפישת הדיקור העירוני ההבנה שעצם זיהוי המערכות העירוניות והטיפול בהן, או יצירת מערכות חדשות המתבססת עליהן, מאפשר לפתח תופעות רחבות היקף ברמה העירונית במהירות ובפשטות יחסית.
מטרת המאמר היא לבחון את מהות הדיקור העירוני כתפישה ואת אפשרות היישום שלה דרך בחינת מספר התערבויות אדריכליות בסדרי גודל שונים ובדיקת הקשר שבין אופי הפעולה להשפעה שיוצרת על המרקם העירוני.
מכלול ההתנסויות והתיאוריות שהחלו להצטבר בנושא בשנים האחרונות מהוות את הבסיס לבחינת התחום ולהגדרת המסגרת הרעיונית שפעולות הדיקור העירוני מתקיימות בה.