טכנולוגיה, מקומית וגלובלית - תגית כלימור







המושגים  הרבים המגדירים והמקושרים לאדריכלות בת קיימא מנסים לענות על הצורך לחסוך במשאבים ולמזער את הנזק הסביבתי. המושגים התפתחו לאורך ציר הזמן בתלות להתפתחות שחלה בשדה וביחס להתייחסות הכוללת לקיימות ולהתפתחות הטכנולוגית. בין המושגים השגורים ניתן למנות: אדריכלות ירוקה, אדריכלות אקולוגית, אדריכלות ביו- אקלימית, בניה ידידותית לסביבה, בניה סביבתית, בית טבעי, בית סולרי, בית פסיבי, בית מאופס אנרגיה ומבנה עתיר ביצועים. חלק מהמושגים מאירים את הנושא בפרספקטיבה צרה שאינה נותנת מענה למורכבות הנושא. הדגשים המשתנים למושגים השונים נובעים ממשקל הכובד המיוחס לנושאים הסביבתיים המגוונים, ומנקודת המוצא המרכזית בכל אסכולה. הגישות נעות במנעד הרחב בין הדגשים על חסכון באנרגיה עד לראיה מערכתית כוללת, המתייחסת למבנה כחלק ממערכת אקולוגית שלמה.
ברמה הפיסית הראשונית הבניה המקיימת מתוכננת לפגיעה מינימאלית בסביבה, ומתייחסת לערכים פיזיים הנוגעים בהקצאת קרקע לבניה, בטיפול בקרקע, באנרגיה הנדרשת לבניה ולתפעול, בחיסכון ובטיפול במים ובשימוש בחומרים. במימד הפיזי, המשמעות המיידית של מדדים אלו מעודדים תכנון מבנים בקרקע מופרת כיתרון התחלתי משמעותי, צמצום תכסית המבנים למינימום כיתרון, על מנת שיוותר שטח מרבי לשטחים פתוחים לצמחיה ולטובת חלחול מי נגר. במבנים נדרשת הפחתת צריכת האנרגיה, תוך אימוץ עקרונות אנרגיה סולרית פסיבית ולשימוש באנרגיה ממקורות מתחדשים. הבניין הירוק מייעל את צריכת המים, ממחזר את המים המשומשים, בנוי מחומרים מהסביבה הקרובה ומחומרים ידידותיים לסביבה, מצמצם את הפסולת וממזער את השפעות מחזור החיים הכולל של הבניין בתהליך הבניה, התפעול ואחרית ימיו. מבנים עתירי ביצועים (High Performance Buildings), מאופיינים בתכנון המאמץ עקרונות אקולוגיים, ונעזר בטכנולוגיות חדשניות לטובת איכות חיי המשתמשים ולשימוש יעיל במשאבים תוך מזעור הנזק לסביבה.

המושג אדריכלות בת קיימא, המורכב מבין המושגים, מרחיב את הדיון מעבר למפורט לעיל. הדיון בוחן את ההשפעה על הסביבה של החלטות בקנה מידה רחב יותר, הנוגעות לתכנון העירוני, יחד עם ההשפעות המקומיות של המבנה הבודד. בגישה זו, ההכבדה שיוצר הבניין הבודד על הסביבה הטבעית הוא חלק מדיון מקיף, המקפל בתוכו ראייה רחבה ורב תחומית. אדריכלות בת קיימא בראיה כוללת באה לתת מענה למכלול תחומי השפעה של הבניה על הסביבה הפיזית והאנושית. בבסיס הראיה האקולוגית קיימים שלושת מרכיבי היסוד של הקיימות: חברה, כלכלה וסביבה השזורים אחד בשני ומבטאים גישה כוללת, המחוללת יחסים ארוכי טווח של רגישות וכבוד למגוון האנושי והטבעי.[2] בראיה זו מקופלת התייחסות למקומו של האדם, לתרבות, למקומיות, לצדק חברתי ולצדק סביבתי, תוך התייחסות ליכולת הכלכלית של החברה להטמיע מערכות אלה. התיאורטיקן קנט פרמפטון, בכנס יד הנדיב בירושלים התריע על הסכנה בהפיכת הטכנולוגיה לטבע חדש והנטייה הנגזרת מכך, המערערת בו זמנית את העולם הטבעי והעולם פרי יצירת האדם:
“Despite the undeniable progress of techno-science and all the beneficial effect it has had on the quality of human life, one has sufficient reason to be apprehensive about the tendency of technology to become a new nature covering the surface of the earth while simultaneously destabilizing both the natural and the man-made worlds.”[3]

מבנים הם אחד התוצרים המשמעותיים בתרבות האנושית. המבנים עונים לצורך הראשוני של מחסה ומגננה, אך הם מבטאים ערכים רבים אחרים. הם מיצגים את האופן בו אנו מתייחסים לעולם סביבנו, הם מבטאים את האופן בו אנו רוצים לגור בעולם במובן הגשמי והרוחני. הבניה חברתית של מקום נובעת מהצורך הקיומי שלנו להגדיר את מקומנו ביחס למרחב החומרי. לפי הפילוסוף היידיגר (Martin Heidegger),[4] מושג ה"מגורים" מבטא את החיפוש אחר אחדות רוחנית בין האדם לעולם החומרי. החשיבה האדריכלית הנסמכת על הגישה הפנומנולוגית מחזקת את נושא המשמעות ואת החוויה הקיומית שהסביבה מעניקה לנו. גישה זו מייצגת חלק מגישות נוספות השוללות את התפיסה כי מרחב המחיה הוא מדעי ומדיד ומשולל ערך רגשי.
המבנים הם תוצר התפתחות רבת שנים של טכנולוגיה ומסורת בניה, שהייתה לאורך שנים בבואה של תרבות והותאמה לתנאי האקלים המקומיים. חכמת המקום וחכמת העבר שימשו את המתכננים והבנאים כאחד. החומרים המצויים בקרבת האתר היוו את חומר הגלם לבניה. הפתחים הוכוונו לכיווני שמיים מתאימים על מנת לווסת את כמות השמש והאור הנדרשים. גודל הפתחים ומיקומם תוכנן לכוון הרוח הרצויה ולהגנה מפני הרוח הלא רצויה. האדריכלות הייתה ביטוי לאורח החיים והערכים המקומיים בבניית מבני המגורים, המבנים והמונומנטים הדתיים או השלטוניים.
העולם המודרניסטי של תחילת המאה העשרים ערער את יסודות המקומיות בהציעו תבניות גלובליות, ייצור המוני, טכנולוגיות וחומרים חדשים. האדריכלים מרדו בקלסיציזם וטענו שהעידן המודרני, המאופיין בטכנולוגיות חדשות, ניידות, וסדר יום חברתי ופוליטי חדש, חייב לקבל ביטוי הולם בניסוח אדריכלות חדשה. הסגנון הבינלאומי, תוצר תהליכים אלו, היה מבוסס על פונקציונאליות, יעילות, שיטתיות, סטנדרטיזציה, ייצור המוני ואסתטיקה נטולת עיטורים. לה קורבוזייה, בספרו "לקראת אדריכלות",[5] מדבר על העיר כעשייה אנושית המכוונת כנגד הטבע ו"הבית כמכונה להתגורר בה". המבקר לואיס ממפורד (Louis Mumford) טען כי לה קורבוזייה הפריז במכוון כדי לחדד את הנושא. על פי המבקר כהן, האדריכל בקמינסטר פולר (Buckminster Fuller) חיזק והצדיק את גישת לה קורבוזייה ויישם את אסתטיקת המכונה בפרויקט הבתים המתועשים שלו ה- .Dymaxion House[6] פולר רתם את הטכנולוגיה החדשה תוך ניסוח חשיבה סביבתית שהקדימה את תקופתו. הדימקסיון - בית המגורים העתידני הוא בית מתועש ומודולארי, המתוכנן לתכסית מינימאלית, המצמצמת את הפגיעה בקרקע הטבעית. הבניין תוכנן כמבנה אוטונומי, המבוסס על שימוש באנרגית השמש והרוח, והמתפקד ללא תלות באספקה חיצונית של חשמל ומים. ארובת אוורור, המאזכרת את ארובות הרוח בבניה הוורנקולרית, ניצבת במרכז הבית ומאפשרת אוורור טבעי. הבית תוכנן עם מחיצות ניידות המאפשרות גמישות פרוגרמאתית.
לה קורבוזייה לקח את חכמת ואסתטיקת המכונה צעד נוסף, שהייתה לו השפעה משמעותית על הסביבה הבנויה. השאיפה לעולם מתועש ויעיל המאופיין בסטנדרטיזציה מבוטא על ידו בחזון של "בניין בודד אחד לכל מדינה ולכל אקלים." גישה זו שהתפתחה בשנות העשרים של המאה העשרים, הפכה ל"סגנון הבינלאומי", מושג שנטבע על ידי היצ'קוק וג'ונסון ב-1932.[7] לגישה זו היו מתנגדים רבים בשל הניתוק בין העקרונות האדריכליים האוניברסאליים לבין ההקשר המקומי של הבניה. התיאורטיקנים טזוניס ולה פברה ((Alexander Tzonis and Liane Lefaivre, שטבעו את המונח critical regionalism,[8] ומאוחר יותר התיאורטיקן פרמפטון,[9] הם בין נושאי הדגל לגישה זו, השואפת להתמודד עם העדר הזהות של הסגנון הבינלאומי, ומחפשת אדריכלות המושרשת בו זמנית במודרניות ובמקומיות בהקשרה הגיאוגרפי והתרבותי.
הדיון בין מקומיות וגלובליות חובק את כל תחומי החיים, והוא חלק אינטגראלי בדיון אדריכלי מתמשך. המקומיות מבקשת לדאוג להמשכיות היסטורית, לשמר זהות ייחודית מקומית ולתת במה למגוון תרבותי תוך שימוש באוצר מילים אדריכלי קיים. האדריכלות הגלובליות מקדמת יצירת שפה חדשה העושה שימוש בהתפתחות הטכנולוגית כמענה לשינויים בצרכים ובאורח החיים וכחלק משיקול כלכלי.
לדיון זה מקום מרכזי בחשיבה מקיימת. "חשוב עולמי פעל מקומי"[10] היא אמירת יסוד בגישה מקיימת. הרלוונטיות שלה לתכנון האדריכלי נכונה מתמיד. ערכי הבסיס של המקומיות מהווים מרכיב חשוב בחשיבה מקיימת מבחינה חברתית, כלכלית וסביבתית. בו זמנית, רתימת הטכנולוגיה להפחתת הפגיעה בסביבה היא מחויבת המציאות.
כיום, בעולם בו התקשורת משנה את פני החברה ללא היכר, מושג המקומיות התערפל והדיון בין המקומי לגלובלי מעלה הרהורים שונים ומקבל ממדים אחרים מהסוגיות שהעלה הסגנון הבינלאומי. המרחק הפיזי והתרבותי הצטמצם ותעבורת התרבות התרחבה. בהסתכלות כוללת ניתן להבחין כי קיים מאבק בין כוחות מנוגדים: הרצון להמשכיות של המוכר והמוטמע כחלק משימור זהות, מול כוחה של התרבות הגלובלית המטשטשת ייחודיות זו.

אנרגיה היא לא כל הסיפור
הגישה הכוללת לשאלת הקיימות מציגה את הנדבכים והשכבות הרבות המגולמות בה, ואת מערכת יחסי הגומלין השברירית בין מרכיביה השונים. גישה הוליסטית זו עדיין אינה הגישה הרווחת בשיח של הפרקטיקה האדריכלית. ההיבט האנרגטי, שהוא תולדה של כורח כלכלי ששינה את פני הפוליטיקה והכלכלה בעולם, נותר ההקשר העיקרי והשכיח.
משבר האנרגיה של שנות השבעים הדגיש את הצורך במציאת חלופות המשחררות את התלות בדלק הפוסילי. עלית מחירי האנרגיה מחד והתעוררות תנועות סביבתיות מאידך, הביאו לעלית המודעות לצורך בחיסכון אנרגטי. תכנון מבנים חסכוניים בצריכת אנרגיה והמבוססים על אנרגיה סולרית פסיבית הם תוצר ישיר של צורך זה. הדגש על תחום האנרגיה בבניה הירוקה היה ונותר נושא מרכזי בדיון על אדריכלות ירוקה. פרק האנרגיה הוא בעל ניקוד משמעותי בכל המדדים של הסמכת בניינים לתקנים ירוקים. במהלך השנים האחרונות התרחב השיח לגישה כוללת יותר, הלוקחת בחשבון את הנזק הסביבתי הרחב, הנגרם כתוצאה משינוי אקוסיסטמות. על פי קבוצת מדענים, אשר חקרה את ההשפעות הסביבתיות של הכחדת המינים, העדר איזון ופגיעה במגוון המינים גורמים לנזק עצום ולפגיעה ביכולת שלנו להמשיך ולהתקיים לאורך זמן.[11] בראיה זו גורמים חשובים נוספים למשוואת האיזון הסביבתי. בין גורמים אלו ניתן למנות את השימוש המושכל במשאבי קרקע ומים ואת המשאבים הנדרשים להקים בניין, תפעולו, מחזור חיי הבניין ואחרית ימיו. נושא זה והממשק שלו עם האדריכלות נדון בהרחבה בפרק הקודם בספר: "שרותי המערכת האקולוגית של הטבע העירוני". המסר העיקרי הנובע מהרחבת השיח מעבר לתחום האנרגיה הוא כי האדריכלות במהותה מחייבת הסתכלות רחבת אופקים ועל כן עליה להטמיע ראיה כוללת.
במהלך 30 השנים האחרונות בנית מבנים עם צריכת אנרגיה מופחתת החלה להתגבש ולהשתלב בפרקטיקה. פרויקטים אדריכליים החלו לחזור לחכמת העבר ולרתום משאבים מתחדשים כאור השמש ותחלופת אוויר טבעי ליצירת בתים פסיביים, החוסכים כמות אנרגיה רבה.[12] במהלך שני העשורים האחרונים הוצגו מושגים חדשים המשלבים את חוכמת האנרגיה הפסיבית עם חוכמת הטבע. היעד כיום להגיע לבניינים "מאופסי אנרגיה" או מעבר לכך, מבנים המספקים חשמל לגריד העירוני. מגמות אלה נמצאות בליבת העוסקים בנושא, אך השינוי בגישה עדיין לא הפך לזרם המרכזי. הכתיבה התיאורטית מנסה להבהיר את חשיבות התכנון האדריכלי בקידום השינוי הסביבתי. הכתיבה המעשית ממחישה את הכלים לכך. התיאוריה מקנה את המודעות, הראיה הרחבה והבנת חשיבות שיתוף משאבים בהיבט המקצועי, הבאים לידי ביטוי בעבודה בין תחומית, ובפיתוח גישה רעננה לשילוב מערכות פתוחות בתכנון האדריכלי. בתחום המעשי, באמצעות אימוץ יכולות מחשב לסימולציות וטכנולוגיה חישובית גבוהה, ניתן להגיע למדרגה גבוהה יותר של דיוק וחיסכון.

למבנים השפעה סביבתית משמעותית ביחס לחלקם בכלכלה. ענף הבניה בארצות הברית צורך 40% מהחומרים המופקים מהטבע, מייצר כשליש מהפסולת המיועדת להטמנה וצורך בין 30% ל-40% מתצרוכת האנרגיה. מעל 30% מהמבנים החדשים והמשופצים סובלים מ"תסמונת הבניין החולה". אנשים מבלים 90% מזמנם במבנים, נושמים אויר מזוהם וחשופים לחומרים רעילים.[13] בהקמת מבנים חדשים על אדמה בראשיתית קיימת הפרה של המערכת האקולוגית, שאינה מפוצה על ידי התכנון הנופי החדש מעשה ידי אדם. בהליך הבניה ובתפעול הבניין נצרכים משאבים מרובים ואנרגיה רבה, ומופרשים מזהמים ופסולת לסביבה. באחרית חיי המבנה, אם הבניה נהרס ואינו ממוחזר, נאגרת פסולת רבה. במדינות המתועשות שיעור הפסולת הנאגרת נאמד בכ- 0.4-0.5 טון לאדם בשנה.

בעולם קיימים מספר מדדים למבנים ירוקים שהחלו להתגבש החל משנות ה-90. המדד הבולט ביותר הוא ה-LEED  האמריקאי[14] מ-1998 שאומץ על ידי מדינות רבות. מדדים מובילים נוספים הם ה-BREEAM  הבריטי מ-1990[15] וה-Green Star  האוסטרלי מ-2003.[16] בארץ קיים כיום התקן הישראלי לבניה ירוקה, תקן 5281 שהושק ב-2005, וגרסה עדכנית שלו פורסמה ב-2011. התקנים יוצרים שיתופי פעולה של שחקנים מתחומים שונים: אדריכלים, מהנדסים, תעשיות בניה, אנשי אקדמיה ומוסדות ציבוריים. תקנים אלו, שאינם מחייבים, תורמים רבות לקידום הבניה הירוקה וכפועל יוצא לחסכון במשאבים ולהפחתת הנזק הסביבתי.
הנושא האנרגטי הוא נושא מרכזי בשיח האקדמי והמעשי ברמה המקומית והעולמית. צריכת אנרגיה גורמת לצריכת משאבים סביבתיים ולפליטת מזהמים. על פי נתוני המועצה לבניה ירוקה בארה"ב, סקטור הבניה למגורים ולמסחר אחראי לפליטת 39% מהפחמן הדו-חמצני במדינה. לפי נתוני המועצה הבריטית הנתונים המקבילים מראים על 47%. בתקן 5281, התקן הישראלי לבנייה ירוקה, פרק האנרגיה תופש מקום מרכזי, הן מבחינת תנאי הסף והן מבחינת הניקוד הכולל. מספר הנקודות המרבי לתקן הוא 100 מתוכן בפרק האנרגיה ניתן לצבור 37 נקודות.
מרכזיות הנושא האנרגטי אינה מוטלת בספק, אך הוא מהווה רק חלק מהתמונה הכוללת המורכבת מהשילוש העיקרי של עמודי התווך ה-EEE: חברה, סביבה וכלכלה(Equity, environment, Economy). לשילוש על זה, המדגיש את הראיה ההוליסטית של הקיימות, מצטרפת מערכת שילוש נוספת ה-RRR, המציגה גישה ביצועית ליישום רעיונות מקיימים. ה-RRR ((Reduce, Reuse & Recycle צמצום, שימוש, חוזר ומחזור, הם כלים מעשיים להפחתת ההכבדה על הסביבה. במערכת הראשונה ה-EEE, יחסי הגומלין בין המרכיבים בנויים על התאמה והיזון חוזר. לכל רכיב השפעה מערכתית ויציבות המערכת בנויה על איזון בין עמודי היסוד. במערכת השנייה, ה-RRR, קיימת העדפה ברורה לסדר הדברים. צמצום הבניה והשימוש במשאבים בכלל והמתכלים בפרט מהווים את בסיס הפירמידה, כדרך לחיסכון ולהפחתה מרבית של הפגיעה בסביבה. האדריכל פריי אוטו ((Frei Otto טען כי "בניין אקולוגי משמעותו לא לבנות בכלל". השימוש החוזר הוא השני בחשיבותו במערך זה. שימוש חוזר במבנים הוא באמצעות שיקום מבנים קיימים והתאמתם לצרכים משתנים ולטכנולוגיות חדשות, במקום הריסתם ובניית מבנים חדשים. הנדבך האחרון לאחר ששני קודמיו לא צלחו הוא מיחזור חומרי הבניין שנותרו לאחר הריסתו והפיכת הפסולת לחומר גלם שמיש.
המגמה לשימור מבנים, התאמתם לשימושים חדשים ושדרוג ביצועיהם, באה לידי ביטוי בנתוני הסמכה של תקן ה-LEED האמריקאי. בהתאם לנתוניהם העדכניים, יותר מבנים קיימים מוסמכים לתקן בניה ירוקה ממבנים חדשים.[17] על פי מחקר הקרן הלאומית לשימור היסטורי בארצות הברית ב-2011, לוקח למבנה חדש, היעיל אנרגטית ב- 30% יותר ממבנה קיים, 10-80 שנה להתגבר על ההשפעות הסביבתיות השליליות כתוצאה מתהליך בנייתו.[18] שימור ירוק של מבנים בעלי ערך היסטורי מוסיף נדבך נוסף של שמירת ערכים תרבותיים. בכך נלווה מימד נוסף המגולם בתוספת R, המייצגת Respect, לשילוש ה-RRR הקיים. במקרה הבוחן המעניין של האמפייר סטייט בילדינג (Empire State Building), המרכיב הכלכלי היה מהותי ביותר בתהליך קבלת ההחלטות של היזם. שימור ושדרוג הבניין, שבוצעו בו זמנית, הביא לחסכון משמעותי באנרגיה תוך אבטחת רווחים נאים ליזם. בהערכת עלות הרטרופיט של המבנה נמצא כי עבור עלויות האנרגיה הנוכחיות, המבנה יכול להפחית בצורה משתלמת 38% מצריכת האנרגיה שלו, ולהפחית פליטה של 105,000 טון 2CO במשך 15 השנים הבאות.[19] מלימוד נתונים 90% מהמבנים הקיימים היום בניו-יורק יעמדו על כנם ב-25 השנה הבאות.80%  מצריכת האנרגיה בניו-יורק היא על ידי מבנים. 20% מהמבנים מכלים 80% מצריכת האנרגיה. על פי מודל זה אם רק 20% מהמבנים יפחיתו 38.4% מצריכת האנרגיה שלהם, דגמת האמפייר, העיר כולה תפחית 25% מצריכת האנרגיה שלה. מקרה בוחן זה מציג את היתרונות הגלומים בחשיבה כוללת המאחדת אספקטים כלכליים, תרבותיים וסביבתיים.

איגוד האדריכלים האמריקאי מוביל את מעורבות המקצוע בנושאים הקשורים לאיכות הסביבה, ומקדם את תפקידו של האדריכל ככוח מניע בשימור והגנת הסביבה. האיגוד החל בקידום הנושא הסביבתי החל משנת 1990, והחל משנת 1997 מציג כל שנה את עשרת הפרויקטים הבולטים בבניה ירוקה.[20] ייחוד מדדים אלו בהיותם מוכוונים לעיצוב אדריכלי עם ראיה רחבה יותר לתחום הקיימות, המשדרגת את איכות התכנון האדריכלי מעבר לצבירת נקודות. האיגוד ניסח עשרה מדדים משלו לאדריכלות בת קיימא המתפרסים על פני נושאים מגוונים:
·       חדשנות וחזון העיצוב המקיים
·       תכנון בראיה קהילתית ובהקשר אזורי
·       שימושי קרקע ושמירה על משאבי האתר
·       עיצוב מוטה אקלים
·       אור טבעי ואוורור למתן תנאי נוחות למשתמש
·       שימוש מושכל באנרגיה וצריכת האנרגיה בעתיד
·       טיפול ומיחזור מים
·       חומרי בנייה וסטרוקטורה – מקורות ויישום שיטות בניה
·       גמישות, התאמה לשינויים עתידיים, אורך חיי המבנה ואחרית ימיו
·       חוכמה קולקטיבית, השיעור שנלמד וההיזון החוזר (משוב)

עשרת מדדים אלו מציגים גישה יצירתית ורב מערכתית, ועל כן הם בעלי ערך רב ככלים לתכנון רגיש לסביבה וכאמצעי לבקרת התוצר התכנוני. פרוט מדדים אלו המובא להלן, נותן תמונה מתומצת של הפרמטרים הבונים גישה כוללת לתכנון סביבתי.

חדשנות ויעדי העיצוב המקיים - המדד הראשון ברשימה מבטא את החזון הכולל של מערכת מדדים זו. המדד בוחן את יכולת נושאי מפתח סביבתיים לשנות דרכי חשיבה וסדרי עדיפויות בתכנון האדריכלי. המדד מברר את השפעת היעדים האקולוגיים העיקריים על צורת החשיבה, וחוקר את האופן בו הם באים לידי ביטוי בעיצוב. תהליך ניתוח הפרוגראמה על פי גישה זו הוא קריאה חדשנית שלה לטובת יעילות השימוש בקרקע ובמשאבים, וליצירת מבנה מתוכנן נכון ונעדר בזבזנות בכל שלביו. קיימות בראיה זו מובילה לחדשנות ולתכנון כולל טוב יותר על כל היבטיו. 

תכנון בראיה קהילתית ובהקשר אזורי - מדד זה מברר התאמת המבנה ושייכותו למקום מבחינה אקלימית, נופית ותרבותית. הנושא החברתי והקהילתי נבחן ביחס לתרומת הפרויקט לקידום זהות קהילתית, ולחיזוק יחסי הגומלין בקהילה תוך עידוד נגישות לשטחים פתוחים. המרחב הציבורי מהווה פרמטר מרכזי לעידוד פעילות פנאי ולשיפור איכות החיים. הפרק עוסק, בנוסף להיבט הקהילתי, בחשיבות הפתרון התנועתי והפרוגרמאתי ובהשפעת התכנון על צמצום הנסיעות ברכב פרטי, תוך מתן העדפה לתחבורה הציבורית.

שימושי קרקע ושמירה על משאבי האתר - מדד זה בוחן את פיתוח האתר בהקשר האקולוגי. ההתייחסות למערכות האקולוגיות כוללת את השפעת הפרויקט על בתי גידול חיות בר ועל שמירת הצמחייה הטבעית, שמירה על זרימה טבעית של מים ברמת האתר והשפעתו על איכות האוויר והמים. המדד בוחן את איכות התכנון והעיצוב הנופי ואת מידת התאמתו לסביבה. מדד זה נותן העדפה לבניה על שטחים מופרים והפיכתם לשטחים ירוקים (Brownfield to Greenfield), ומתייחס לנושא הצפיפות ביחס לסביבה העירונית או הכפרית בה הפרויקט משולב.

עיצוב מוטה אקלים - המדד בוחן את האופן בו העיצוב משמר משאבים, וממקסם את נוחות המשתמש באמצעות התאמה לאתר המסוים ולתנאים האקלימיים בו. במדד קיימת העדפה לעיצוב המגיב לאקלים המקומי, לנתיב השמש, מונע רוחות לא רצויות, מגביר זרימת אויר רצויה ומתאים למחזוריות האקלימית היומית והעונתית באמצעות אסטרטגיות עיצוב פסיבי. הסוגיה הנבחנת היא מידת השפעת אסטרטגיות אלה על מיקום ואוריינטציה של המבנה, על עיצוב המסות, התכנית והחתך של המבנה ועל מערך ההצללות שלו. המדד מברר את האופן בו נעשה שימוש באסטרטגיות אלו להפחתה או ביטול הצורך באנרגיה ממקורות לא מתחדשים.
אור טבעי ואוורור למתן תנאי נוחות למשתמש - המדד מברר את השפעת העיצוב כאמצעי ליצירת סביבה נוחה למשתמשים, תוך מתן שפע אור ואוויר צח. נושאי המיקוד העיקריים הם השימוש במשאבים טבעיים כתאורה ואוורור טבעי והשימוש באמצעים מלאכותיים, המעוצבים באופן מותאם למשתמש, בשילוב מערכות בקרה אישיות היוצרות סביבת פנים עם איכות תאורה ואוויר. פרק זה מברר את תרומת העיצוב לשיפור המבטים לנוף טבעי ולשילוב טבע במבנה, כחלק מהבנת חשיבות רווחת המשתמש מההיבט הפסיכולוגי.
טיפול ומיחזור מים - הטיפול במים נועד לחסוך במשאבי המים ולספק מים איכותיים. המדד בוחן את הקשר בין תכנון המבנה ועיצוב האתר לחסכון במים, לניהול המים והניקוז באתר. ההעדפה היא לשימור המים באתר באמצעות תכנון האתר לחלחול מרבי למי התהום, ותכנון צמחיה מקומית וחסכונית במים. במסגרת תכנון המבנה קיימת דרישה לאביזרים חוסכי מים ולאיסוף מי הגשמים. מיחזור המים כולל טיפול במים אפורים ושחורים לשימוש חוזר במים.

שימוש באנרגיה וצריכת האנרגיה בעתיד - פרק האנרגיה משמעותי במדד זה, כבכל מערכות ההסמכה של מבנים ירוקים. העיצוב הנכון נועד לחסכון אנרגיה ומשאבים ולהפחתת טביעת הרגל הפחמנית. המגמה היא לצמצום השימוש בדלק פוסילי ולעודד שימוש במקורות אנרגיה מתחדשת. 

התכנון נבחן על יעילות מערכות הבניין ותרומתן לשימור האנרגיה, להפחתת הזיהום, לשיפור יעילות הביצועים האנרגטיים של המבנה תוך יצירת סביבה נוחה למשתמשים. עיצוב המבנה הרצוי מפחית אנרגיה לחימום, קירור ותאורה. בתכנון מנוצלת טכנולוגיה המשלבת מערכות שונות, משתמשת במערכות בקרה חכמות ומייעלת את מערך האנרגיה והתאורה של המבנה. חשיבה יצירתית נוספת בפרק זה עוסקת במערכות אגירת אנרגיה לצמצום הביקוש לחשמל בשעת השיא או עמידות המערכות במצבי תקלה. תכנון אנרגטי נכון של פרויקט מתייחס לצרכים ידועים ועתידיים וער להתפתחויות טכנולוגיות העשויות לשדרג את ביצועי הפרויקט.

חומרים ושיטות בניה – מקורות ויישום - תחום זה כולל בחירת חומרים ומוצרים ומתייחס לשיטת יישומם, בדרך המפחיתה את הנזק הסביבתי, משפרת את ביצועי המבנה ותורמת לאיכות, בריאות ונוחות המשתמשים. החשיבות העיקרית היא בהפחתת השימוש בחומרים חדשים והעדפת חומרים ממוחזרים. בחירת החומרים מהאספקט הבריאותי כוללת שימוש בחומרים לא רעילים ואנטי אלרגניים. קריטריונים מועדפים נוספים ממוקדים בנושא מחזור חיי המוצר[21] , וכוללים את כל תהליך השימוש בחומרים מתכלים. העלות הסביבתית של המוצר מחשבת את האנרגיה הכוללת האצורה בתהליך יצורו החל מהכרייה, העיבוד, הייצור, השינוע ויישומו במבנה דרך עמידותו, תחזוקתו ואחרית ימיו. פרק זה עוסק גם בטיפול בפסולת הבניה ובגישות המקדמות מיחזור חומרים. 

גמישות, אורך חיי המבנה ואחרית ימיו - מדד זה עוסק בשיפור ערכים אקולוגיים, חברתיים וכלכליים לאורך זמן. האמצעים העיקריים הם תכנון המקדם גמישות לטווח ארוך ויכולת התאמה והסתגלות לצרכים חדשים בעתיד. בנושא זה נכללים חומרים, מערכות טכניות ופתרונות עיצוב שפותחו על מנת לשפר גמישות, עמידות, תאימות לפרוגראמות שונות ויכולת מיחזור ברמת החומר והמבנה.
 השיעור הנלמד וההיזון החוזר - מדד מסכם זה בוחן את האופן בו תהליך העיצוב משפר את הביצועים ותורם להצלחת הבניין. השאלות העולות לדיון עוסקות בנושא שיתוף הפעולה בין האדריכל, היועצים, הלקוחות והקהילה ומידת תרומת שיתוף זה להצלחת הפרויקט. בפרק זה מופקים הלקחים מהתהליך השלם ומתקבל משוב בעניין הגישה לתכנון והדגשים השונים. הואיל והתהליך מתועד ומנוטר, ניתן לבחון את תרומתו לרמת ביצועים איכותית ולשביעות רצון גבוהה בקרב הדיירים בפרויקט הנדון, ובפרויקטים עתידיים הנגזרים מהידע הנצבר.

עשרת פרקים אלו, של מדד איגוד האדריכלים האמריקאי לבניה בת קיימא, מצליחים להרחיב את מערכת הערכת המבנים ממיקוד על פרמטרים טכניים להסתכלות הוליסטית יותר, המשלבת ראיה רעננה וחדשנית עם אחריות סביבתית משמעותית יותר. מדד זה אינו מערכת הסמכה לבניה ירוקה, ועל כן מותאם יותר לחשיבה הנותנת משקל להערכה כוללת גם למרכיבים שאינם מדידים. למרות הראיה הכוללת יותר, הגלומה בהגדרותיו, המדד נסמך על ידע נגיש ואינו מאתגר חשיבה פורצת דרך.
הביקורת העיקרית על מרבית התקנים היא העדר מדדים להערכה ישירה של הנזק הנגרם למערכות האקולוגיות, והתייחסות שולית לתועלת שבשילוב מערכות טבעיות בבניין כגון מערכות טיהור מים ואויר באמצעות צמחיה. יתרונה של המערכת האקולוגית בביצוע טיהור יעיל ובחסכון ניכר של אנרגיה, לעומת מערכות מכאניות הדורשות פעולות עתירות אנרגיה. בתקנים אלו חסרה חקירה מעמיקה של אפשרויות הבניין לתרום למערכות הטבעיות באמצעות המרת פסולת דיירי הבניין לחומר מזין למערכת האקולוגית.

מערכות אקולוגיות הן מערכות מורכבות. ההתפתחות האקספוננציאלית של הידע והטכנולוגיה, וההישגים המדעיים בתחומים רבים תורמים במשורה לענף הבניה. בצל הפיגור הטכנולוגי בבנייה קיימת חשיבות הטמעת הניסיון וחכמת העבר בבניה תוך חיפוש אחר פתרונות טכנולוגיים וחדשנות,
במקביל לרתימת יכולות המחשוב לבחינת מכלול פרמטרים לשיפור איכות התכנון הסביבתי.
על רקע זה, בפרק מוצגות עבודות סטודנטים הנוגעות במספר מצומצם של נושאים בתחום הרחב  העוסק בבניין הירוק. הנושא דינמי מעצם היותו נושא בהתהוות ועל כן חלים שינויים והתפתחויות הנובעים מהרחבת המודעות, מניסיון מצטבר ומפיתוח מדעי וטכנולוגי. מספר עבודות, שנכתבו במסגרת הקורס, בחנו כלים להערכת בניה בת קיימא ואיבדו מתוקפן בשל התפתחויות המשמעותיות שחלו בתחום. אחת העבודות השוותה תקנים שונים בעולם לתקן הישראלי. עבודה זו הייתה נכונה וחשובה בשעתה, אך היות וכל התקנים עוברים עדכונים תמידיים והתקן הישראלי עבר שינוי מהותי רלוונטיות העבודה נפגעה. עבודה נוספת עסקה בהשוואת תוכנות מחשב קיימות ככלי למתן פרמטרים מדידים המהווים בסיס לקבלת החלטות אדריכליות המיועדות לשיפור רמת הקיימות של המבנה. בשדה זה חלות תמורות תדירות, תוכנות מתפתחות בקצב ניכר וחלקן נעלמות מהמדף. הכלים ההשוואתיים שנוסחו בעבודה נותרו תקפים, אך הערך השימושי בשדה התכנון איבד מתוקפו בשל פיתוח התוכנות והשתנותן. העבודות המופיעות בפרק זה מציגות שאלות אסתטיות של הבניה הירוקה, בתרומת המחשב לאדריכלות בת קיימא, ובנושאים ישימים כשימוש מושכל בחומרים ובאנרגית רוח.    

"אסתטיקה של אדריכלות אקולוגית בגורדי שחקים ומבנים גבוהים", עבודתה של גל רינגל, בוחנת את הבניה הגבוהה דרך שלושה היבטים: מורפולוגיה וצרכים פונקציונאליים, אדריכלות בת קיימא ואסתטיקה, וניתוח השפעותיהם על עיצוב הבניין האקולוגי הגבוה. העבודה מציגה תיאוריות העוסקות באסתטיקה והקשרן לעיצוב האדריכלי. האדריכלות מתפתחת ומתעצבת בהתאם לשינויים טכנולוגיים ותרבותיים המאפיינים כל תקופה. הבנייה האקולוגית, המשלבת ערכיות חברתית, סביבתית וכלכלית, ממוקדת בעיקרה במציאת פתרונות למבנה שהשפעתו על הסביבה פחותה. בניגוד לסגנונות אדריכליים בעבר, בהם השינוי העיצובי היה תולדה ישירה של שינוי טכנולוגית הבניה, הבניה האקולוגית אינה עונה במובהק לשינוי מסוים אלא למכלול רחב של נושאים. הביטוי האדריכלי של הבניה הירוקה הוא על פי רוב סמוי מבחינה עיצובית ולא בהכרח מבטא אסתטיקה שונה. בשנות ה-70 הבניה הסולרית, שסללה את הדרך לבניה הסביבתית, הייתה מזוהה עם בניה טכנית ולא אסתטית, שהרחיקה את האדריכלים והמשתמשים. מגמה זו בהשתנות הודות לדמויות מפתח בתחום הבניה הירוקה כאדריכל קן יאנג[22] או לממשק הרב תחומי של המדענית ג'נין בניוס, המקדמת את הביומימיקרי.[23] יאנג ובניוס קוראים לאסתטיקה חדשה, פורצת גבולות המחויבת לערכים של יופי. האסתטיקה של הבניה הירוקה עדיין בהתהוות ואינה מגובשת לאמירה ברורה, ומכאן החשיבות בפיתוח גישה מתאימה המבטאת את ערכיה.

שתי עבודות נוספות, המופיעות בפרק זה, עוסקות בתכנון בעזרת המחשב, מהיבט הבוחן את תרומת הטכנולוגיה הדיגיטלית לשיפור התכנון המקיים. הארכיטקטורה מונחת הביצועים (פרפורמטיבית) מציינת אדריכלות בה ביצועי הבניין משמשים כעיקרון תכנון ועיצוב מנחה בתחומי תכנון ערים, בניינים, נוף ותשתיות. אדריכלות זו מאמצת סדר עדיפויות המבוסס על חקר ביצועים, הנלמד באמצעות המערכת הממוחשבת. השימוש בכלים חישוביים כאמצעי הדמיה וניהול פרוגראמות תכנוניות מורכבות המגיבות לתנאים סביבתיים של המבנה, חודר בהדרגה לתחום האדריכלות. רתימת העיצוב הדיגיטלי לאדריכלות מקיימת מתמקדת ברובה סביב בחינת גורמים פיזיים עיקריים כדוגמת הפניה לשמש, הצללה על המבנה ושל המבנה על המבנים הגובלים, אוורור ושינוי משטר הרוחות, והשפעתם על הביצועים האקלימיים של המבנה. גישות חדשות יותר בנושא מרחיבות את הדיון מעבר להקשר הישיר בין פונקציה וביצועים לצורה. גישתם של הנזל ומנגס מציעה סינתזה של אדריכלות רב-גונית (Versatility), המסוגלת לאמץ שימושים ויכולות שונות עם יכולות הטבע להציע מגוון וכושר השתנות במצבי אי יציבות (Vicissitude).[24] גישות אלה מאמצות ראיה דינמית המנסה לגשר בין תבונות "האדריכלות הפאסיבית", השואבת את חוכמתה מתובנות העבר, הטבע והסביבה, לבין יכולות המחשוב לאמץ עקרונות אלו באופן מדעי.
"אדריכלות דיגיטלית כמנוע לתכנון בר קיימא", עבודתה של הדס סופר, מציגה תמונה על יכולת השפעת מהפיכת המידע והטכנולוגיה לקדם תכנון מקיים. העבודה מנסה לחבר בין שלושת מעגלי הקיימות: חברה, סביבה וכלכלה יחד עם עולם המושגים הדיגיטלי, תוך בחינת מידת תרומת הכלים הממוחשבים לפיתוח מקיים, העונה למורכבות ומגוון נושאים רחב.

"תכנון מקיים מבוסס ביצועים", עבודתם של לוטם קירשט ומיכאל ויצמן, בוחנת את יכולת התכנון הדיגיטלי להתקדם לתכנון איכותי בעל ערכים סביבתיים מעבר לרמת הבקרה, הסימולציה והאופטימיזציה. העבודה מציגה את הפוטנציאל והיתרונות של מערכות ממוחשבות במתן פתרונות ייעודיים ומקומיים, המותאמים לתנאים הייחודיים של המקום, לפרוגראמה מסוימת ולדרישות המשתמשים.

"חומרי בנייה מודרניים בראייה בת קיימא", עבודתו של יאיר טיטלבוים, עוסקת בחשיבות בחירת חומרי הבניה מבחינת השפעתם הסביבתית. העבודה בוחנת את התשלום הסביבתי הנובע מתכונות החומרים, תהליכי הפקתם ויישומם בבניה. האדריכלות מבטאת את חזונה דרך עיצוב מסות, פרופורציות, חלל, תנועה ומעטפת. הבניה לאורך ההיסטוריה הייתה מוטת מקום, והתבססה על מסורת וידע מצטבר שהטמיעו את לימוד האקלים המקומי, השימוש בחומרי בניה זמינים במרחב הקרוב ובהתאמה את טכנולוגיות הבניה המתאימות לחומר. הבניה המונומנטאלית, כדוגמת מפעל הבניה של הורדוס, ניצלה בכפיה כוח עבודה והשתמשה בחומרים מיובאים ממרחק.
התפתחות הטכנולוגיה, הזמינות הכלכלית של חומרים מיובאים והחשיפה לזרמים אדריכליים בין לאומיים שינתה לחלוטין את ההתאמה למקום. המאמר עוסק בבחירת חומרי בניה ישנים וחדשים, והערכת ההשפעה הסביבתית של מחזור החיים המלא שלהם כשיקול חשוב בקידום טכנולוגית הבניה כמערכת מקיימת.  

"שילוב מערכות אנרגית רוח מתחדשת במרקם בנוי", עבודתה של הלמינה גרופר, בוחנת את מורכבות השימוש באנרגית רוח בסביבה העירונית. אנרגית הרוח נחשבת כמקור אנרגיה זול שאינו משתמש במשאבים מתכלים. לאנרגית הרוח מספר חסרונות ביניהם רעש, פגיעה בנוף, בטיחות, פגיעה בבעלי חיים, קרינה אלקטרומגנטית. חסרונות אלו משמעותיים יותר במערכות הגדולות וההתפתחות הטכנולוגית מאפשרת מזעור הנזקים הללו. במאמר מוצגים סוגים שונים של מערכות אנרגיה משולבות מבנה הנבחנות באופן השוואתי. המאמר בוחן את חקירת פוטנציאל רתימת אנרגית הרוח בסביבה העירונית, ואת הצורך בממשק ממוחשב לצורך סימולציה הבודקת את אפשרות יישומה. המאמר מנסה לאמוד את היכולת ליישם מערכות אלו בארץ מהיבטים כלכליים ומשפטיים, ומכוון לתת בסיס וכלים לחשיבה יצירתית על שימוש באנרגית רו,ח כחלק אינטגראלי בטיפולוגית מבנה בר קיימא וכחלק מהנוף העירוני.

אדריכלות נכונה
הגישות המתגבשות כיום בתחום האדריכלות הירוקה מכוונות לשימוש יעיל יותר בקרקע, אנרגיה, מים וחומר. המגמה לצמצם את השימוש במשאבים המתכלים ולשכלל את תהליכי הייצור תורמת להפחתת ההכבדה הסביבתית. המאמצים הקיימים אינם מספקים נוכח גידול האוכלוסייה ועליית רמת החיים, שני גורמים המגדילים את הצריכה והפסולת ובכך גורמים לנזק סביבתי בלתי הפיך.
ההיסמכות על ההתפתחות האקספוננציאלית של הידע והטכנולוגיה כתשובה לסוגיות אלה, מביאה לשאננות ולהעדר פעולה. בתחומים רבים קיימים הישגים מדעיים פורצי דרך, ובתחום הבניה קיים באופן יחסי פיגור טכנולוגי.  
תחום הבניה עובר שינוי הדרגתי כחלק מהמודעות הסביבתית. נושאים כסיווג האנרגטי של הבניין, חסכון במים, טביעת הרגל של הבנייה, תהליך הפירוק וההריסה, השימוש חוזר, הגמישות שלה, הופכים להיות גורמי תכנון מרכזיים. האינטגרציה של הנושאים מחייבת גישות ושיטות חדשות בתחום התכנון והעיצוב השונות מהמוכר כיום. האחריות על המתכננים משמעותית יותר בשל הצורך לחשוב על מכלול רחב יותר של נושאים. מעבר לנושא האנרגטי נכון לתכנן מבנים שיתפקדו באופן מיטבי לאורך תקופה ממושכת, תוך חשיבה המשכללת את התאמתם לסביבה דינמית והבוחנת גמישות פרוגרמאתית עתידית ואחרית חיי המבנה. במקרה של כשל בנושאים אלו ייווצר צורך להרוס את המבנה, פעולה שמשמעותה רבה ביחס לאובדן האנרגיה הגלומה בבנייתו ובחומריו. מעטפת בניה חכמה לא תמנע הריסה של מבנה, לטובת מבנה חדש המותאם לצרכים אחרים.
גישה סביבתית נכונה למבנים אוצרת בתוכה מכלול שלם של נושאים כהקשר חברתי תרבותי יחד עם נושאים טכניים כאקלים, אנרגיה, אור, מים וחומרים. מגוון רחב זה חייב להיות משולב כבר בתהליכי התכנון המוקדמים. מערכות המחשוב מאפשרות לנו, באמצעות כלי חישוב רבי עצמה ומהירות, לבחון תשריטים רבים ורבגוניים ולהגיע לדיוק רב באמצעים מדעיים. רתימת יכולות המחשוב לבחינת מכלול פרמטרים עשויה לתרום באופן משמעותי לשיפור איכות התכנון הסביבתי.

כיום ענף הביומימיקרי ,המשלב מדע הם חכמת הטבע, יכול להוות חלופה מתקדמת לשיפור האדריכלות. את הלימוד מהמכונה ואימוץ האסתטיקה שלה ניתן להחליף בהשראה מהטבע, המציעה מורכבות ייחודית של הפריטים הבודדים כתוצאה מברירה טבעית רבת שנים, יכולת ההסתגלות, שורשיות וקשר למקום, שימוש באנרגית השמש, מערכות אקולוגיות עצמאיות ויופי כגורם מעורר השראה.[26]

המדע לבדו והחיפוש אחר פתרונות טכנולוגיים וחדשנות לא יביא מזור סביבתי ללא הטמעת הניסיון וחכמת העבר, עירוב ראיה חברתית ותרבותית וחשיבה כלכלית. המושגים אדריכלות בת קיימא, אדריכלות ירוקה, אקולוגית ומונחים מקבילים נוספים, מהווים מושגים זמניים לתקופת מעבר. אדריכלות העתיד צועדת לקראת אדריכלות סביבתית המוטמעת באופן מלא ב"אדריכלות נכונה וטובה".  

תמונות
1.      Dymaxion House model, Buckminster Fuller, Photo: kkarc
2.      Villa Savoye, Poissy, France, 1929. Le Corbusier, Photo: Renaud Camus, https://www.flickr.com/photos/renaud-camus/9414298842/
3.      בדיקה פרמטרית של מסלול השמש והשפעתו על הצללות בעיר,Ras Al Khaimah, UAE ,Photo: Trevor Patt & Nathalie Egli, 08.02.2012, https://www.flickr.com/photos/trevorpatt/6841914563/
4.      תכנון המשלב תכונות פסיביות לחסכון באנרגיה. המבנה מבודד על ידי חבילות קש,S-House Stohballen Passivhaus Südseite,Photo: Wikimedia Commons , http://commons.wikimedia.org/wiki/File:S-House_Stohballen_Passivhaus_S%C3%BCdseite_im_Winter.jpg
5.      Empire State Building,Wikimedia Commons  Photo:, http://en.wikipedia.org/wiki/File:Empire_State_Building_from_the_Top_of_the_Rock.jpg
6.      תוספת בניה לבית קיים שתוכנן בראיה משולבת פסיבית ואקטיבית. זכה ב-2006 ב-AIA "COTE" Committee on the Environment "Top Ten Green Building" Award, Solar Umbrella house, Venice, California, Lawrence Scarpa and Angela Brooks Architects., Photo: Wikimedia Commons, http://en.wikipedia.org/wiki/File:Solar_Umbrella001.jpg
7.      מגורים ברי השגה שזכה ב-2003 ב-AIA "COTE" Committee on the Environment "Top Ten Green Building" Award, Colorado Court Affordable Housing, Santa Monica, California, Lawrence Scarpa and Angela Brooks Architects.,Photo: Wikimedia Commons , http://en.wikipedia.org/wiki/File:Colorado_Court_Affordable_Housing.jpg
8.      .- Supertall DIAGRAM, GSD03 בבנין גבוה עם פרוגראמה של עירוב שימושים וגמישות, Photo: Trevor Patt, 17.12.2007, https://www.flickr.com/photos/trevorpatt/2494368190
9.      החזית האדפטיבית הגדולה בעולם, המתאימה את פתיחת ההצללות בהתאם לעצמת האור, Al Bahr Towers, Architects: AEDAS,Photo: Inhabitat Blog , 22.01.2014, https://www.flickr.com/photos/inhabitat/12331034465/
10.   תכנון פרמטרי של מרפסות המבנים למיקסום ההצללות, Aqua Tower, Architect Jeanne Gang, Chicago, Photo: Chicagogeek, 20.06.2010, https://www.flickr.com/photos/chicagogeek/4718686573/
11.   Torre Agbar, Barcelona, Spain, Architect: Jean Nouvel, Photo: kkarc
12.   דגמים שונים של טורבינות רוח,Photo: ykanazawa1999 ,Arakawa Lock Gate , 20.09.2009, https://www.flickr.com/photos/27889738@N07/4248335224/





[1]
[2] הרחבה על הנושא בפרק " קיימות בראיה כוללת" עמ' 8
[3] Frampton, K., (1996). Technology, Place & Architecture. Yad hanadiv Jerusalem, p.9.
[4] Heidegger, M. (1971). Building Dwelling Thinking, from Poetry, Language, Thought, translated by Albert Hofstadter, Harper Colophon Books, New York.
[5] ""Une maison est une machine-à-habiter" by Le Corbusier, (1923). Vers une architecture. éd. G. Crès, p.73
לה קורבוזיה, (1998). לקראת ארכיטקטורה. ע, בסוק (תרגום). הוצאת בבל.
[6] Le Corbusier, (2007). Toward an Architecture, (first published 1923), Getty Publications, Introduction by Jean-Louis Cohen, p.55

[7] המונח נטבע בתערוכה בשם זה שהתקיימה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MoMA) על ידי Henry-Russell Hitchcock  ו- Philip Johnson
[8] Tzonis, A. & Lefaivre, L. (1981) The Grid and the Pathway; the Work of D. and S. Antonakakis. Architecture in Greece, 15.
[9] Frampton, Kenneth. “Towards a Critical Regionalism: Six Points for an Architecture of Resistance,” in Hal Foster, The Anti-aesthetic: Essays on Postmodern Culture. New York: The New Press, 1998. c1983. pp17-34.
[10]  האמירה "Think globally, act locally" מיוחסת מבחינת ניסוח הרעיונות למתכנן הערים פטריק גדס (Patrick Geddes). השימוש כסיסמא מיוחס לדויד בראוור מייסד חברי כדור הארץ (David Brower, founder of Friends of the Earth)
[11] Hooper, D. U., Adair, E. C., Cardinale, B. J., Byrnes, J., Hungate, B. A., Matulich, K. L., Gonzalez, A., Duffy, J. E., Gamfeldt, L. & M. I. O’Connor, (2012). A global synthesis reveals biodiversity loss as a major driver of ecosystem change. Nature doi:10.1038/nature11118
[12] המונח בית פסיבי, בארץ מכונה בית סולרי , מקורו בגרמנית כ- Passivhaus, הוטבע ב-1988 על ידי מכון לתרבות דיור ואיכות הסביבה בגרמניה כתקן קפדני שאינו מחייב ונועד לחיסכון אנרגיה בבניין, לטובת צמצום טביעת הרגל האקולוגית של המבנה.
[13] Marcia D. Lowe, Shaping Cities: The Environmental and Human Dimensions, Worldwatch Paper 105 (Washington, D.C.: October 1991)
[14] LEED - Leadership in Energy and Environmental Design
[15] BREEAM - Building Research Establishment - Environmental Assessment Method
[16] (Green Star by The Green Building Council of Australia (GBCA
[17] להרחבת הנושא: http://leedcertification.wordpress.com/2011/12/20/more-leed-retrofits-than-new-construction, Retrieved May 02, 2014 /
[18] נתונים מאתר העמותה: http://www.preservationnation.org/information-center/sustainable-communities/green-lab/valuing-building-reuse.html#.UwERKYU4edM, Retrieved May 02, 2014. להרחבה בנושא ועל ממצאי המחקר בקובץ: http://www.preservationnation.org/information-center/sustainable-communities/green-lab/lca/The_Greenest_Building_lowres.pdf, Retrieved May 02, 2014
[19] להרחבה על תהליך הרטרופיט של ה- Empire State Building ניתן למצוא בקישור: http://www.esbnyc.com/sustainability_energy_efficiency.asp, Retrieved May 02, 2014
[20] - The Committee on the Environment (COTE) ועדה של איגוד האדריכלים האמריקאי. אתר הועדה http://www.aiatopten.org, Retrieved May 2, 2014/
[21] נושא הערכת מחזור חיי המוצר- LCA - Life-cycle assessment.
[22] קן יאנג (Ken Yeang) מחלוצי הבניה הירוקה בתחום התיאורי והעשייה כאחד מרחיב על הנושא בראיון: http://www.treehugger.com/sustainable-product-design/how-green-buildings-should-look-ken-yeang.html, Retrieved May 2, 2014
[23] ג'נין בניוס (Janine Benyus), מדענית מובילה בתחום הביומימיקרי (Biomimicry) השואב השראה מחכמת הטבע. בניוס פורסת את משנתה בעניין ה"בניין החי", המהווה שילוב בין חכמת הטכנולוגיה וחכמת הטבע. בניוס מונה את עשרת תכונות הבניין החי בהן המחויבות ליופי. הרחבה על התחום בפרק עתיד הקיימות, עמ' 466. מתוך: Benyus, J.M. (2009). Biomimcry. Innovation Inspired by Nature. Harper Collins.  Publishers. p 291.
[24] Hensel, M., Menges, A., (Guest Editors), 2008, Versatility and Vicissitude: Performance in Morpho-Ecological Design. AD, Wiley. P.7.
[25] Ibid., p. 7.
[26] הרחבה של הנושא בפרק עתיד הקיימות עמ' 466