לקראת אדריכלות מקיימת, עתיד הקיימות - תגית כלימור







"The best way to predict the future is to design it."
Buckminster Fuller[1]

המרחב האדריכלי כסביבה בהשתנות מתמדת
האדריכלות במתכונת המוכרת כיום, בגין יכולת טכנולוגית מוגבלת בתחום הביצוע, מתמקדת ברובה בחשיבה מוטת שמרנות, הקולטת חדשנות במשורה וחוברת בשוליים ליתרונות האבולוציה הדיגיטאלית. כבולה בכבלי טכנולוגיה לא מפותחת, בבואת האדריכלות העתידית המשתקפת במראה נראית מעורפלת, עטויה דוק של שמרנות, ומבודדת מההתרחשויות ומההישגים הטכנולוגיים בתחומים רבים אחרים.
האדריכלות המוסדית, בעברה, כוונה למונומנטאלית, לנצחיות, לקביעות וליציבות. האדריכלות השלטונית והציבורית הביאה לקידום השימוש בטכנולוגיות חדשות לזמנן ולמתן מענה לצרכי החברה המשתנים. בין הדוגמאות הקאנוניות להשפעת זו ניתן לציין את טכנולוגית האדריכלות הגותית של המאה ה-12, שאפשרה בנית מבנים עם חללים גבוהים והגדלת ממדי הפתחים ששינתה באופן דרמתי את החלל והאור במבנים. השימוש בפלדה יצר הזדמנות עבור האדריכלות, להגדיר עצמה מחדש במבנים דוגמת ה- ""Crystal Palace בלונדון שתוכנן ב-1851 על ידי פקסטון(Joseph Paxton) . טכנולוגיות אלה במפגש עם התפתחות טיפולוגיות מבנים חדשות, כתחנות רכבת וגשרים, אפשרו מימוש מבנים שהפכו אייקונים המגדירים זהות תרבותית. מבני הציבור מהווים גם כיום כר פורה לחדשנות ולקידום רעיונות יחד עם טיפולוגיות נוספות של מבנים מסחריים של חברות גדולות ומגורי יוקרה. ההתפתחות הטכנולוגית כתוצאה משימוש בבטון ובפלדה יצרה באופן הדרגתי שינוי ומגמות חדשות בתפיסת החלל והחומר. האדריכלות בעידן השפע, כזו המייצגת עוצמה כלכלית, עוסקת בחיפוש אחר אמצעי ביטוי חדשים וראוותנים. מנגד, אדריכלות המגורים צמחה לאורך ההיסטוריה מכורח הצרכים ונשענה על מסורת ארוכת שנים ללא שינוי משמעותי. בתחילת המאה העשרים חל שינוי בתכנים החברתיים ותחום המגורים החל לתפוס מקום חשוב בחשיבה האדריכלית. פרויקט המגורים (Unite de Habitation) במרסיי של לה קורבוזייה (Le Corbusier), משלב שימוש בעקרונותיו המודרניסטיים של הבית כ"מכונת מגורים" עם בחינה מחודשת של מושג המגורים מתוך נקודת מוצא חברתית. כיום, לאור התפתחויות מדעיות וטכנולוגיות עתידיות, להן השפעה מכרעת על עיצוב חיינו, האדריכלות מחויבת בחיפוש אחר ביטוי לדינאמיות ולהשתנות התכופה והמתמדת  של החברה האנושית ופריצת הדרך של הטכנולוגיה שבדרך. חיפוש זה טמון בממשק בין תחומי אשר יוביל לפיתוח אמצעים חדשים בתחום הבניה ולעיצוב הסביבה הבנויה בהתאמה לצרכים חדשים, תוך חיסכון במשאבים והפחתת ההכבדה על הסביבה.

אדריכלות בין הייטק – לא(ו) טק
נוכחות מסיבית של טכנולוגיה מתקדמת במרבית תחומי החיים משנה את פני החברה. במקביל, גידול האוכלוסייה והעלייה ברמת החיים יוצרים הכבדה על הסביבה ומפרים את האיזון העדין במערכות הטבע. טכנולוגית הבניה התקדמה בקצב איטי ופתחה פער ניכר מול תחומי חיים אחרים. לגישור הפער נדרשת הפניית חשיבה יצירתית בין תחומית למתן תשובות לצרכים הפיזיים ההולכים וגדלים תוך הפחתת ניצול המשאבים. טכנולוגית הבניה הרווחת נשענת בעיקרה על טכנולוגיה בסיסית (.(Low-tech במקביל קיים חיפוש מתמיד אחר טכנולוגיה עילית ( ,(High-techהיכולה לתת מענה לדרישות המשתנות של המעטפת האדריכלית במובנה הרחב. הטכנולוגיה הבסיסית הזמינה מבוססת על עלויות נמוכות ועתירת כוח אדם. יתרונה בעיגונה במסורת בנייה רבת שנים, המשמרת ערכים ותבניות של תרבות ומורשת. עם זאת, יתרון זה מהווה מקור חולשתה. בהיותה מותאמת לחשיבה ליניארית, פרי התפתחות הדרגתית, הטכנולוגיה הבסיסית מוגבלת ביכולותיה להתאים עצמה לדרישות משתנות של חברה דינאמית. טכנולוגיית הבנייה מושרשת בעידן המכונה וטרם התאימה את עצמה לעידן שאחרי. אדריכלות הלא(ו) טק קופאת על שמריה במידה מסוימת בשל שמרנות המתכננים ובמידה מרובה בשל אופי התעשייה והתשומות הכלכליות הגבוהות הנדרשות בה המונעות חדשנות. אבני היסוד של הבניין עבור האדריכלים הם הבטון, הפלדה, הלבנים, האבן, העץ הקש וכדומה. החשיבה על החומר מסתיימת בקנה מידה זה ואינה ממקדת את קנה מידה לרמה המולקולרית. יציאה מתחום הנוחות תרחיב את השיח והחקירה לתחומי מדע נוספים. השילוב הרב תחומי יסייע בפיתוח כלים חדשים שישפיעו על השפה האדריכלית. רחל ארמסטרונג,[2] מדענית ואמנית מקדמת את אחד מתחומי המחקר החדשניים הממוקדים ב'תא הראשוני' או ב'תא האב-טיפוס' (Protocell), שהם תאי יסוד בעלי תרכובות חומר מיקרוסקופיות עם מאפיינים המדמים חיים אך נטולים דנ"א ממשי.[3] ארמסטרונג מציעה 'אדריכלות חיה' המחברת בין ביוטכנולוגיה לתחום הבניה בהתבסס על ה- Protocells. הרעיון המרכזי הוא יצירת חומרים ומבנים הדומים בעקרונותיהם למערכות אקולוגיות ומתרחקים מאידיאולוגיית המכונה. גישה זו מייצגת את המגמה הכוללת הבינתחומית הבוחנת יכולות טכנולוגיה ועקרונות מדעיים מתחומי מחקר רחבים. החיבור בין האדריכלות למדעי החיים ולמערכות מיחשוב הוא מפתח לשידוד מערכת החשיבה האדריכלית ולקידום אדריכלות דינמית ומשתנה, העוסקת במערכות אינטראקטיביות ובסביבות מגיבות ולא באובייקטים קבועים.[4]

"...will perhaps promote the formation of ‘an aesthetic of decision, rather than the current metaphysics of emergence."[5]

ללמוד מהעבר, ללמוד מהטבע, ללמוד מהעתיד
האדריכלות בבסיסה היא מקצוע רב תחומי העוסק בפתרון בעיות בקנה מידה משתנה. התוויית העתיד היא חלק אינטגראלי ממהות החשיבה האדריכלית שעיסוקה בתכנון. בחשיבה כוללת יש לחפש מודלים המציעים חיים נכונים עם הסביבה האנושית והטבעית. עתיד האדריכלות המקיימת טמון בגישה כוללת הנשענת על שלשה מקורות ידע וחכמה:
·        לימוד מחכמת העבר
·        לימוד מחכמת הטבע
·        לימוד מחזון העתיד
שלושת מקורות אלו במשותף עשויים להבטיח התפתחות הנשענת על בסיס רחב, המאגד יכולות מדעיות רב-תחומיות עם חיבור לערכים תרבות מקומיים. גישה זו תוך אימוץ פתיחות וחזון משוחרר יסייעו לניסוח מהפיכה ממשית אשר תאפשר צמצום משמעותי של טביעת הרגל האקולוגית ותייצב מערכת מאוזנת מבחינה סביבתית.

המקור הראשון הוא הניסיון האנושי הנצבר במהלך ברירה טבעית של אבולוציה ביולוגית. הלימוד מהעבר, המעוגן בתרבות ובסביבה הטבעית, מייצג במהותו ערכי מקומיות ברמה הפיזית והאנושית. כוחו של יסוד זה בהמשכיות, בביטחון שמקנה הידיעה והניסיון ובכוחה של השייכות.
אדריכלות בת קיימא אינה מזוהה כעיצוב מובהק, ואינה מתומצתת כסגנון מסוים. העדר מאפיין ויזואלי מחזק את העובדה כי שורשיה עמוקים ומקובעים בתכנים, ולא כמערכת רדודה וכאופנה חולפת. מנעד המופעים של האדריכלות המקיימת הוא רחב ומעיד על רב גוניות הפתרונות. לצד פתרונות המאמצים את חידושי הטכנולוגיה האחרונים ואת יכולות המחשב המוגברות, מתגבשת אדריכלות וורנקולרית חדשה השואבת את מקורותיה מאדריכלות מקומית מסורתית. אדריכלות זו מאופיינת בתכונות מקיימות פרי ניסיון וטעייה של אלפי שנים. הפתרונות הבסיסיים והפשוטים מספקים נוחות פיזית לאדם תוך מתן מענה לחיסכון כולל בתחום האנרגיה, הפניית המבנה ועיצוב צורני המתייחס למיקומו ביחס לטופוגרפיה וכיווני שמים ושימוש בחומרים מקומיים. אימוץ עקרונות אדריכלות מקומית מקדם בניה זמינה שעלויותיה נמוכות באופן ניכר מטכנולוגיות מורכבות. ניתוח יכולת האדריכלות הוורנקולרית להגיב לסביבה מספק תובנות משמעותיות ומהווה שיעור חשוב לתכנון מקיים. חשוב להדגיש כי אין כאן קריאה להתרפקות על העבר במובן הנוסטלגי. הכוונה לאמץ את התובנות מחכמת המקומיות הניתנות לאימוץ במובן הפיזי והתרבותי.

העידן של הבועה הכלכלית של תחילת המאה העשרים ואחת ייצר אייקונים אדריכלים יחודיים ויקרים המפארים את התאגידים עתירי הממון. אדריכלות ה"אקסטרים" של זאהה חדיד, פרנק גרי וקופ-הימלבלאו גרפו פרסים וסחפו את האדריכלות לפרויקטי ראווה.[6] אחרי המשבר הכלכלי של 2008, עם האטת קטר הנדל"ן העולמי, שדהר כמעט ללא מעצורים, חלה התפקחות חלקית באשר לאי יציבות השפע הכלכלי. האיפוק הכלכלי קידם את הצורך לבנות מבנים חוסכי אנרגיה ומשאבים בקנה מידה מתאים לתפקיד ולסביבה. במקביל, תשומת הלב העולמית החלה להבחין בצרכי הארצות המתפתחות כחלק מתובנה כוללת לגבי חשיבות מתן תמיכה למדינות אלה, לצורך חיזוקם על ידי מתן כלים לשיפור חיי האוכלוסייה המקומית. בין הפרויקטים הבולטים הוא בית הספר שתכננה האדריכלית האוסטרית אנה הרינג בבנגלדש.[7] הרינגר השתמשה בחומרים מקומיים והחיתה שיטות בנייה מסורתיות והעניקה להן פרשנות חדשה. המבנה מבודד באמצעות עובי שכבות האדמה, מוצלל ומאוורר לימים החמים. בנית הפרויקט בוצעה על ידי הקהילה המקומית שעברה הכשרה. הפרויקט העניק עבודה למקומיים, יצר הזדהות התושבים עם המבנה, תרם לתחושת שייכות והפך מקור לגאווה. הפרויקט מהווה דוגמה נפלאה לחשיבה כוללת המעוגנת בשלושת עמודי התווך של הקיימות. השיעור הנלמד מהפרויקט אינו מיועד לעולם השלישי בלבד, אלא גם למדינות המתועשות. החיבור בין תובנות העבר מוטות האקלים המקומי, המשתמשות במשאבים המקומיים, בשילוב ערכי המקום הפיזיים והתרבותיים מאפשר דיאלוג מושכל בין טכנולוגיה וחברה ובין מקומיות לגלובליות.

המקור השני, הלימוד מהטבע, שזור בחלקו במורשת העבר, אך עדיין צועד צעדים ראשוניים בתחום האדריכלות. הטבע מעורר השראה ברבגוניותו, בחוכמתו הפרטנית והקולקטיבית ובשילוב בין מכלול הגורמים. לימוד מהטבע עתיק יומין. ניסיונותיו של לאונרדו דה וינצ'י ללמוד ממעוף הציפור הם דוגמה מובהקת לנושא. באדריכלות ניתן לראות שתי מגמות בסיסיות של השראה: חיקוי צורני מול אימוץ יכולות תיפקוד ואירגון פונקציונלי. אולדרסי-וויליאמס, בספרו Zoomorphic[8] משנת 2003, הציג את הספקטרום הרחב של אדריכלות בהשראת הטבע. בספר מוצגים פרויקטים רבים שחיבורם לטבע הוא מורפולוגי בלבד. חשוב לבדל את ההעתקה הצורנית או האורנמנטיקה השגורות באדריכלות זו לבין הלימוד המעמיק מחכמת הטבע.
מהטבע ניתן ללמוד על מערכות אוטרקיות המנצלות את משאבי הסביבה המתחדשים, תוך מחזור מלא וללא פסולת. בטבע קיימות מערכות שיתוף, היוצרות מינוף התלות ההדדית, ומאופיינות בהתחדשות והתאמה מיטבית לסביבה המקומית ולתנאים משתנים. המערכות הטבעיות מתקיימות על תהליכי משוב, על למידה וחיקוי, על הפריה הדדית ועל שינוי גנטי המותאם לתנאים המשתנים. הטבע יוצר מערכות גמישות, שונות ומבוזרות. הטבע מתפתח מהתאמה בין פונקציה וצורה, מיעילות ומעיצוב רב פונקציונאלי.[9]

בניוס מצביעה על החוכמה הנצברת במשך 3.8 מיליארד שנה כתוצאה מתהליך אבולוציוני, ומציעה לשלב תובנות אלו לטובת חיים נכונים יותר, שיאפשרו את עתיד קיומנו. מערכת החי והצומח והאנושות מתמודדים עם אתגר מתמשך של אספקת מזון, מים ואנרגיה. אתגר זה מתעצם עם גידול האוכלוסייה ודילול המשאבים. מערכת הטבע במהותה שואפת לאיזון הנדרש לקיומה. הבסיס לגישה זו הוא שלילת השאלה כיצד אנו יכולים להשתמש בטבע, לטובת השאלה "מה אנו יכולים ללמוד מהטבע?". על כן, על פי בניוס הטבע מוצע כמודל, מורה ומדד לאיכות. ההשראה מהטבע היא מעקרונותיו, ולא כחיקוי שטחי צורני. ניתן לבחון את תבונת התכנון והעיצוב שלנו ביחס לחכמת הטבע, בהתאם לפרמטרים שקבעה ג'נין בניוס בספרה ביומימיקה:[10]

"Does it run on sunlight?
Does it use only the energy it needs?
Does it fit form to function?
Does it recycle everything?
Does it reward cooperation?
Does it bank on diversity?
Does it utilize local expertise?
Does it curb excess from within?
Does it tap the power of limits?
Is it Beautiful?"

התכנון כיום עומד בפני אתגרים מערכתיים המנסים להתמודד עם השלכות בלתי צפויות, ועל כן דורשים פתרונות מורכבים. בימי קדם המטרה העיקרית של המדע הייתה רכישת חכמה והבנה של הטבע לצורך חיים הרמוניים עימו. הפילוסוף פרנסיס בייקון (1561-1626), ממובילי הגישה האינדוקטיבית, טען כי ידיעת העולם תקל עלינו לשלוט בו לטובת שיפור תנאי המחייה שלנו. הפיזיקאי והתיאורטיקן קפרה, שעסק בהשלכות המדע על התפתחות התרבות, ציין כי עמדתו של פרנסיס בייקון, שנתמכה על ידי המתמטיקאי והפילוסוף רנה דקרט (1596-1650), האמינה כי תכלית המדע לשלוט בטבע ולהבטיח שהידע הטכנולוגי ינוצל לוודא שנהיה הבעלים והשליטים של הטבע. החל מתקופה זו ולמשך מאות השנים הבאות, מטרת המדע הייתה שליטה בטבע לצורך ניצולו לצרכי האדם.[11]
במהלך המאה ה-18 חל שינוי בפרדיגמה המדעית ובהתגבשות מגמות אקולוגיות. גיבוש החשיבה האקולוגית נשען באופן משמעותי על פיתוח הפיזיקה המודרנית, תיאורית היחסות של איינשטיין, הפיזיקה הקוונטית ותורת הכאוס. קרפה מציין כי תורת היחסות "מראה שאנחנו לא יכולים לפרק את העולם ליחידות הקטנות ביותר המתקיימות באופן עצמאי. הטבע לא מראה לנו 'אבני בניין בסיסיות' מבודדות, אלא נראה כמו רשת המורכבת ממארג היחסים בין החלקים השונים של השלם. "[12] תיאורית "הארגון העצמי" עוסקת בהתהוות סדר במערכות דינמיות מורכבות ומנתחת מערכות לא יציבות. תורה זו מחזקת את הטיעון כי "כל ישות היא ביחסי גומלין וקשרים לאחרים ואפילו שינוי זעיר יכול לגרום לשינוי העולם כולו. כתוצאה מגילויי המדע החדשים בתחומים רבים, המהפכה המדעית הראתה את הדינאמיות והמגוון שבטבע היקום... ממיקרו למקרו קוסמוס, מקנה מידה קטן לקנה מידה גדול...".[13] תפיסת העולם המכניסטית והרדוקציוניסטית, שהייתה דומיננטית במשך שנים רבות, הפנתה את מקומה למרחב גישות רחב השואב השראתו מהתפתחות תחומי מדע שונים ומהטבע. ההפרדה בין טבע ומדע וההתייחסות המנצלת לטבע, מפנות מקום ללימוד, לשיתוף ולגישה סימביוטית המחזירה לטבע את הכבוד הבראשיתי עם תובנות מדעיות.

המקור השלישי, לימוד מחזון העתיד, שונה במהותו שכן אינו נסמך על חכמת המעשה, אלא נבנה מניסיון להעריך את פני העתיד. חשיבות תכנון בראיה ארוכת טווח היא במתן כלים וקביעת אסטרטגיה להווה. חשיבות זו מתעצמת באדריכלות בשל מימושה בהווה ועבור הדורות הבאים. הכלים להערכת העתיד הם באמצעות זיהוי דפוסים של מערכות שונות כבסיס לפיתוח מודלי התפתחות. על פי הערכתו של ד"ר דוד פסיג[14] שני תחומים משמעותיים ביותר לאדריכלות - תחומי האנרגיה והחומרים - עתידים לעבור שינוי ניכר. בהתאם למודלים אלו, בתחום האנרגיה, צפוי להתחולל תהליך של השתנות, התייעלות, מזעור מערכות ושיתוף ברוח הקוד הפתוח, בדומה לתהליך שחל בתחום המחשבים.
עתיד האדריכלות נע לעבר פיתוח מערכות ומעטפות חכמות המאפשרות בקרת סביבה ומתן תנאי נוחות למשתמש תוך חסכון במשאבים. כיום כבר קיימים ניצנים של חומרים חכמים. פיתוחים אלו מאפשרים מתן תשובות חלקיות ליכולת המבנים לאפשר גמישות לקבלת שינויים פרוגרמאתיים וליצור מעטפת המשפרת את הביצועים האנרגטיים של המבנים. מגמה זו צפויה להתפתח לקראת מעטפות שתקננה עצמאות אנרגטית, אור ואוורור טבעיים ומערכות עצמאיות לאספקת מים ומחזורם המלא. מעטפת הבניין, המתווכת בין המשתמשים לגורמים חיצוניים, נחקרת כיום כמערכת חכמה המסוגלת לבצע מספר רב של פונקציות, בדומה לעור המשמש כקישור בין הגוף והסביבה. המגמה ליצור מבנים אוטרקיים המגיבים לשינויי תנאי הסביבה, המשתמשים במשאבים מינימאליים, המספקים לעצמם את האנרגיה הנדרשת לתפקודם והופכים את הפסולת למשאב. גישה זו עתידה לשנות מערכות סביבתיות רבות, ולבסס תכנון ועיצוב אדריכלי המשקף מתודולוגיה אינטגרטיבית של למידה מחכמת הטבע המשולבת בפיתוח טכנולוגי.

בתחום החומרים עתידה להיות פריצת דרך, ומעבר מחומרים "מתים" לחומרים בעלי יכולת השתנות. הבניינים ומערכותיהם יפעלו בדומה למערכות טבעיות המגיבות לשינויים סביבתיים וישתמשו בננו-חומרים בעלי תכונות של חוזק ועמידות שישנו מערכות קיימות. שילובים אלו יתנו מרחב לפרוגראמות ואמצעי ביטוי חדשים. טכנולוגיות וחומרי הבניה הצפויים להתפתח יציעו גמישות המגיבה לצרכים משתנים, עם יכולת גידול וחזרה לממדי היסוד על מנת להוריד את טביעת הרגל האקולוגית ובכך גם את הפגיעה במשאבי הטבע המתכלים. התחום הוא בתחילת דרכו אך עוצר בתוכו פוטנציאל רב הודות להתפתחות המואצת של הטכנולוגיה.

קיימות בקוד פתוח
החברה משנה את פניה: מהתפתחות איטית של מגמות חברתיות תרבותיות להטמעת שינויים מהירה; מעבר מחברה בעלת תרבות מקומית לחברה המוזנת ומושפעת מהתרבות הגלובלית; מחיים בחלל ממשי, הנחווה באופן סובייקטיבי ובהקשר לרקע התרבותי, לחיים בחלל וירטואלי, המגשר על פערי מסורת ומורשת ויוצר תרבויות חדשות. מערכות חדשות מתהוות ומוגדרות על ידי המשתמש המשפיע, שעד אתמול היה משתמש אנונימי ובלתי נראה. השפעה זו נובעת מתוך צמיחה מלמטה של "שורשי העשב" ((Grass Roots והיא תחילתו של תהליך חברתי, בו מתקיימת השפעה הדדית בין הפרט לרבים ובין הרבים לפרט. רב שיח זה מתפתח ומוביל שינוי המותאם למשתמשים באמצעות חשיבה בקוד פתוח, המאפשר גישה ישירה למערכות המידע, שימוש ישיר של המשתמש ושינוי המערכת על ידו. באמצעות השיתוף מושגים יתרונות רבים של העצמת המערכת המזינה את משתתפיה. האנלוגיה לקוחה מפיתוח מערכות תוכנה עם קוד פתוח שבסיסן סטנדרטיזציה כפלטפורמה בעלת גמישות המאפשרת בנית נדבכים נוספים. מערכת זו מעודדת חדשנות וצומחת באמצעות העצמתה על ידי ריבוי המשתמשים. טים אוריילי (Tim O'Reilly) תאר את הולדת ה- 2.0 Web כנקודת מפנה בהיסטוריה של המין האנושי. תשתית העבודה המתפתחת, המכונה על ידו “Architecture of Participation”, תוביל בקיומה להסתכלות מחודשת על החברה בה אנו חיים כקהילה וכפרט. מרינה גורביס (Marina Gorbis) מהמכון לעתידנות כותבת במאמרה "Think The Unthinkable" :  
"…new structures emerge little by little from the contribution of many. In this, they resemble biological structures in which complexity emerges without a grand central design."[15]

קווין קלי במאמרו "האטום מול הרשת"[16] מאפיין את השינוי שחל בפרדיגמה החברתית תרבותית במעבר מדימוי האטום לדימוי הרשת. לדבריו: "הסמל המדעי המובהק של המאה העשרים הוא האטום. הוא סובב לבדו ומגלם את האינדיבידואליות. האטום בהיר בפשטותו ומייצג כוח, ידע ובטחון. האטום הוא העבר". לדבריו, הסמל המדעי של המאה העשרים ואחת היא הרשת הדינמית המאופיינת בהעדר התחלה, סוף או מרכז. "הרשת מייצגת את כל המעגלים, האינטליגנציה, התלות ההדדית, הנושאים הכלכליים, חברתיים ואקולוגיים, התקשורת, הדמוקרטיה והקבוצות והמערכות הגדולות". תרבות הקוד הפתוח והפריסה הרשתית של הכוחות השונים מגלמים גישות אידיאולוגיות הרואות בשיתוף משאבים ערך חברתי. השפעת כוח התנועות השורשיות היא חלק מעמוד התווך החברתי של הקיימות. עליית מעמדו של הפרט מחזקת את כוחן של מערכות הצומחות באופן מבוזר מול מערכות התכנון המרכזי, ואת השפעת כוחות השוק על קבלת החלטות.

גלוקליות - בין מקומיות לגלובליות
“Think Global, Act Local”[17]
האמרה "חשוב עולמית, פעל מקומית" מושרשת עמוק בחשיבה המקיימת. לגישה זו הרחבה המחזקת את חשיבות ההיזון החוזר בין המקומי לגלובלי ולהיפך, באמצעות האמרה המדגישה את המשוב: "פעלו מקומית והשפיעו עולמית". גישות אלו מחזקות את התפיסה הרחבה של פתיחות והשפעה הדדית מבוזרת.
אנו עדים לשינויים משמעותיים בתחומי החברה, התרבות  והסביבה המתרחשים בקצב מהיר. שינויים אלו והתמורות העתידות להתרחש בהם, בשילוב עם ההתפתחות הטכנולוגית הצפויה להמשיך ולהתפתח בתאוצה חסרת תקדים, יגבשו במשותף את פני הקיימות.

המבנים בהם אנו גרים, עובדים ומבלים הם בבואה של אורח חיינו, ומשקפים את האופן בו אנו מבינים את העולם. התרבות האדריכלית במובנה הרחב, באופן בו אנו בונים את סביבת חיינו, מייצגת רבדים רבים השזורים אחד בשני, שחיבורם כישות פיזית הוא מעבר לסגנון. התרבות שלנו, בעידן של השתנות, נעה בין מסורת לחדשנות, בין הומוגניות ושייכות לאחרות, בין ייחוד ואינדיבידואליזם להטמעה בכלל. אנו נמצאים בהליך הגדרת מקומנו בין זהות ושייכות מקומית, להגדרות חדשות של זהויות גלובליות. ממשק זה, בשילוב עם ערכים של קיימות חברתית וסביבתית ובאמצעות יכולות טכנולוגיות עתידיות, ייעצבו תרבות אחרת המאפשרת הגדרה מחודשת של יחסינו לסביבה ויחסינו אחד לשני. המצרף התרבותי הרבגוני שייווצר ידחק את הקיימות כ'סגנון' ויהפך לחלק אינטגראלי מאורח חיים מלא, הנותן ביטוי לאיזון בין האדם והסביבה. קיימות בראיה כוללת אינה מוצר כי אם חזון ותהליך המושתתים על כיבוד האדם, ומאפשרים יישום אורח חיים הרמוני עם הסביבה בהווה ובעתיד. 

תמונות
1."technological tree", Floating Observatories, Taiwan Tower Competition 2010, Architect: DSBA, Mihai CARCIUN and upgrade studio., Photo: Forgemind ArchiMedia, 24.10.2010,
https://www.flickr.com/photos/eager/5203193807/in/set-72157625332579849
2. אוהל נוודים מונגולי מסורתי ((Ger, חומרים מקומיים, מודולארי, מתועש, קל הרכבה ופירוק, אוורור טבעי באמצעות הפשלת שולי האוהל והסעה טבעית של האוויר לארובה המרכזית, Photo: kkarc
3. Dymaxion House Community, Buckminster Fuller,
4. אוורור טבעי באוהל נוודים מונגולי מסורתי, 2008, Photo: kkarc
5. אוורור טבעי, על פי אותם עקרונות של האוהל המונגולי, בבית Dymaxion House אשר נהגה ב-1920 על ידיBuckminster Fuller ונבנה ב-1945, Photo: Shelley Bernstein, 23.09.2010, https://www.flickr.com/photos/aur2899/5019447064/
6.Saudi Arabia: Hajj Terminal, King Abdulaziz International Airport, 2005, architect: Skidmore, Owings & Merrill LLP (SOM), Photo: IFC Infrastructure, 07.02.2005, https://www.flickr.com/photos/ifcinfrastructure/4625192950
7-8. חמציץ נטוי, נפתח בשעות הבוקר ונסגר בערב, תכונה של פרחים להשתנות לאורך שעות היום בהתאם לכמות הקרינה היוותה השראה לפרויקט שתוכנן על ידי  LAVA Architects במרכז העיר מסדר, אבו דאבי. צילום: KKARC
  9.Biosphere 2, Earth systems science research facility, University of Arizona since 2011 , Photo: HOK Network, 04.11.2008, https://www.flickr.com/photos/hoknetwork/3002473385
10. Photo: Trevor Patt, Development Intensity Diagram, 21.04.2009, https://www.flickr.com/photos/trevorpatt/3462695485
11. Generative Parametric Modeling, Architect: Richard Almond,Created using Microstation Generative Components, 15.06.2010, https://www.flickr.com/photos/rafolio/4704575648/
12. Hylozoic Ground by Philip Beesley, Canada pavilion at the Venice Architecture Biennale, 2010, Photo: kkarc
13. Non Standard Studios, Surface Active Tessellation, Photo: nonstandardstudio, 27.06.2013, https://www.flickr.com/photos/nonstandardstudio/9152021427
14.Lugares de Encuentro – (Meeting places), Augusto Zanela,  Argentina pavilion, Venice Biennale, 2010, Photo: kkarc
15. מיצב המעלה את שאלת מקום האדריכל בתרבות גלובלית.‘Image of the Architect – an Open Charter’, urban projects bureau and public works with Owen Pritchard, UK pavilion, Venice Biennale 2012, Photo: kkarc
16. הוואדי בחיפה בחג החגים, 2010, Photo: kkarc


[1] Buckminster Fuller, American engineer, author, designer, inventor, and futurist (1895-1983(
[2] Armstrong, R., (2012). Living Architecture: How Synthetic Biology Can Remake Our Cities and Reshape Our Lives, TED Books.
[3] לנושא ה-(prototype cell) protocell  הוקדש גיליון מיוחד של מגזין התיאוריה הבריטי AD:
Wiley, J. & S. Chichester, (2011). Protocell architecture: architectural design. N. Spiller, and R. Armstrong (eds.), AD, Vol.81, Issue 2, UK.
[4] Bottazzi, R. (2013). A fuller Understanding. Architectural Review, issue 1392, p.19.
[5] Steve Shaviro. Ibid., p. 20.

[6] דוגמה למגמה זו הן תחרויות ה- World Architecture Festival (WAF)  . פרויקטים אלו הם:  BMW Welt, Germany by Coop Himmelb(l)au, Nordpark Cable Railway Stations, Austria - MAXXI, National Museum of XXI Century Arts’‘, Italy, Rome, שניהם על די.Zaha Hadid Architects
[7] Handmade School in Rudrapur, Bangladesh. Architects: Anna Heringer , פרויקט זה הוזכר בהרחבה בפרק הדיקור העירוני עמ' 136
[8] Hugh Aldersey-williams, 2008,  Zoomorphic: New Animal Architecture, Collins Design. 
[9] Benyus, J.M. (2009). Biomimcry. Innovation Inspired by Nature. HarperCollins Publishers.
[10] Ibid., P.291

[11] Capra, Fritjof, (1988). The Turning Point: Science, Society, and the Rising Culture. New York, Simon and Schuster. p.61.
[12] Ibid., p. 68.
[13] Hahn Joh, The Ecological Paradigm in Architecture,  Comparative Study of Descartes and Ecological Paradigmand Their Influence in Architecture, ARCHITECTURAL RESEARCH, Vol. 8, No. 1(June 2006), p. 87
[14] פסיג, דוד, 2008, צופן העתיד, ידיעות אחרונות, ספרי חמד
[15] Gorbis, M, (2009). Think The Unthinkable, Institute for the Future, Retrieved April 29, 2014, http://www.iftf.org/node/3195[16] Kelly, K., (2006). Atom Versus Net. Retrieved April 29, 2014, http://www.kk.org/thetechnium/archives/2006/02/atom_versus_net.php
[17] מיוחס ל- Patrick Geddes, 1915 ול- 1972 Rene Dubos


הירשם ל- רשומות (Atom)